<h1>סמ"ג עשין סימן נ"ו</h1>
<h2>דף ב.</h2>
מצות עשה [של תורה] איש איש כי תשטה אשתו וקנא את אשתו (במדבר ה', י"ב י"ד) (ע"פ יראים סי' ת"ס ע"ש) לעשות כתורת הקנאות הסדורה בתורה (ע"פ לשון רמב"ם בפרטי המצוות ברה"ל סוטה). וקינוי האמור בתורה פירש רבי יהושע בפ"ק דסוטה הוא שיאמר לה אל תסתרי עם פלוני, ויאמר [לה] דבר זה בפני עדים (ע"פ לשון רמב"ם שם פ"א ה"א ע"ש). והסתירה האמורה בתורה ונסתרה היא שתסתר עם אותו האיש שאמר לה בעלה אל תסתרי עמו, בפני [שני] עדים, אם שהתה עמו כדי טומאה, ושיער רבי עקיבא (ד' א') דבר זה כדי לצלות ביצה ולגומעה הרי זו אסורה לבעלה עד שתשתה מי (המים) המרים, ובזמן הזה שאין שם מי סוטה תאסר עליו [לעולם] ותצא בלא כתובה (ע"פ ה"ב שם ע"ש). אמר רבי חנינא מסורא (ב' ב') לא יאמר אדם בזמן הזה לאשתו אל תסתרי עם פלוני אפילו בינו לבינה שמא הלכה כרבי יוסי בר רבי יהודה שאם קינא [לה] בינו לבינה בלא עדים שהרי זה קינוי ועכשיו בזמן הזה שאין שם מי סוטה (ו)תיאסר עליו לעולם. אמר לה בפני עדים אל תדברי עם פלוני אין זה קינוי ואע"פ שנסתרה עמו בעדים ושהתה כדי טומאה לא נאסרה עליו ואינה שותה בקינוי זה, וכן אם אמר לה אל תסתרי עמו וראוה מדברת עמו אין זו סתירה ולא נאסרה ולא שותה, וכן אם לא קדם הקינוי ובאו שנים והעידו שנסתרה עם זה ושהתה כדי טומאה לא נאסרה ולא שותה (ע"פ רמב"ם סוטה פ"א הל' ד'—ה'). בעל שמחל על קינויו קודם סתירה קינויו מחול וכאילו לא קינא לה אבל לאחר שתסתר אינו יכול למחול [על קינויו], גרשה הרי זה כמו שמחל ואם החזירה צריך לקנות לה קינוי אחר (שם ה"ז). בא עד אחד והעיד שנסתרה עמו אחר הקינוי ושהתה כדי טומאה אם הוא נאמן לו ודעתו סומכת עליו יוציא ויתן כתובה (רמב"ם שם ה"ט) אבל להשקותה אינו יכול כי אם בשני עדים. ואם לאו שאין הוא נאמן לו הרי אשתו מותרת לו (ע"פ רמב"ם שם).
<h2>דף ב:</h2>
האשה שקינא לה בעלה ונסתרה אחר הקינוי עמו בעדים והרי היא עומדת לשתות ובא עד אחד והעיד עליה שנבעלה בפניו עם זה שקינא לה עמו הרי זו אסורה עליו לעולם ואינה שותה ויוצאה בלא כתובה ואפילו היה עד טומאה זה עד אחד מעידי הסתירה (רמב"ם סוטה פ"א הי"ד ע"ש) כדאיתא בפרק קמא דסוטה שנאמר ועד אין בה בטומאה תרי אלא חד והיא לא נתפשה אסורה מאחר שיש שני עדים בקינוי ו[ב]סתירה והרי יש כאן עד, שכל מקום שנאמר עד הרי שנים. ואפילו אשה ועבד ושפחה נאמנים, ופסול לעדות בעבירה מדברי סופרים ואפילו קרוב נאמן לעדות סוטה להעיד עליה שזינתה ותאסר על בעלה לעולם ואינה שותה ותצא בלא כתובה הואיל וקדם הקינוי והסתירה בעדים כשירין שהתורה האמינה עד אחד בטומאה (ע"פ הט"ו שם) שהרי רגלים לדברי שהרי קינא לה ונסתרה (סוטה ג' א'), הרי כולן כשירין לעדות טומאה (המשך לשון הרמב"ם שם).
<h2>דף ז.</h2>
כיצד סדר השקאת סוטה הבעל בא לבית דין שבעירו ואומר אשה זו קנאתי לה עם פלוני ונסתרה עמו ואלו הן עדיי והיא אומרת שטהורה היא ואני רוצה להשקותה לבדוק הדבר, ובית דין שומעין דברי העדים ומוסרים לו שני תלמידי חכמים לשומרו שמא יבא עליה קודם שתייה שהרי נאסרה עליו עד שתשתה ומשלחין אותם לירושלים שאין משקין את הסוטה אלא בבית דין הגדול של שבעים זקנים במקדש, הגיעו לירושלים בית דין הגדול מושיבין אותם ביניהם ומאיימים עליה שלא בפני בעלה ומפחידין אותה פחד גדול שלא תשתה ואומרים לה בתי הרבה יין עושה הרבה שחוק עושה הרבה ילדות עושה הרבה שכנים רעים עושים אל תגרמי לשם הגדול שנכתב בקדושה שימחה על המים ואומרים לה הרבה קדמוך ונשטפו בעבירה ואנשים גדולים ויקרים תקף יצרם עליהם ונכשלו ומגידין לה מעשה יהודה ותמר כלתו ומעשה ראובן בפלגש אביו על פשוטו ומעשה אמנון ותמר אחותו כדי להקל עליה עד שתודה, אם אמרה הן נטמאתי או איני שותה יוצאה בלא כתובה והולכת לה, עמדה בדיבורה שהיא טהורה מביאין אותה לשער המזרחי של עזרה שהוא כנגד קדשי הקדשים ומעלין אותה ממקום למקום ומקיפין לה כדי לייגעה עד שתקצר נפשה אולי תודה, ואם עמדה בדיבורה מביאין אותה כנגד שער [ה]מזרחי מבחוץ ומעמידין אותה שם, היתה מתכסה בלבנים מתכסה בשחורים ואם היו השחורים נאים לה מתכסה בבגדים שאין להם נוי ומסירין כל תכשיטין מעליה (רמב"ם סוטה פ"ג הל' א'—ד'). ומקבצין עליה קבוץ גדול של נשים שכל הנשים הנמצאות שם חייבות לראותה שנאמר ונוסרו כל הנשים וגם כל איש שיחפוץ לבא לראותה יבא ויראה והיא עומדת ביניהם בלא רדיד ובלא מטפחת אלא במצנפת שעל ראשה (ע"פ ה"ה שם ע"ש). ואין מניחין שם לא עבדיה ולא שפחותיה מפני שהיא מכרת אותן ודעתה מתיישבת בהן (שם ה"ו). ואחר כך משביעה הכהן בלשון שהיא מכרת ומודיעה בלשונה שלא גרם לה אלא קינוי וסתירה שקינא לה בעלה ונסתרה, ואומר לה בלשון שהיא מכרת אם לא שכב איש אותך ואם לא שטית טומאה תחת אישך הנקי ממי המרים המאררים האלה ואת כי שטית תחת אישך וכי נטמאת ויתן איש בך שכבתו וגו' יתן ה' אותך לאלה ולשבועה בתוך עמך וגו' ובאו המים המאררים האלה במעיך לצבות בטן ולנפיל ירך והיא אומרת אמן אמן בלשון שהיא מכרת, ומודיעה שהבטן ילקה תחילה כדרך כניסת המים והירך בסוף שלא להוציא לעז על המים (שם ה"ז) מפני שקילל תחילה הירך מפני שהתחיל בעבירה יריכך נופלת ובטנך צבה (סוטה ט' ב'). ואחר כך מביא מגילה של עור טהור כמו ספר תורה וכותב עליה בלשון הקודש בדיו שאין בו קנקנתום לשמה של אשה כמו הגט וכותב כל הדברים שהשביע אותה אות באות ומלה במלה וכותב את השם ככתבו ואין כותב אמן אמן (שם ה"ח) לדברי רבי מאיר (שם י"ז א'). ואחר כך מביא כלי חרש [חדש] שלא נעשה בו מלאכה מעולם ונותן לתוכו חצי לוג מים מן הכיור (ע"פ רמב"ם שם ה"ט ע"ש) כדברי חכמים (שם ט"ו ב') ודורש שם (בספרי במדבר ה' י"ז) מן הכיור מניין שנאמר ולקח הכהן מים קדושים בכלי חרש פירוש שנתקדשו בכיור. ובחצי לוג שהיה במקדש מודדו ונכנס בו להיכל ומקום היה שם אמה על אמה לימין הנכנס ובו טבלא של שייש וטבעת קבועה בה ומגביה הטבלא ולוקח עפר מקרקע המשכן ונותן על פני המים כדי שיראה על פני המים, ונותן לתוכו דבר מר כגון לענה וכיוצא בו שנאמר מי המרים ומוחק לתוכו המגילה לשמה וימחוק יפה יפה עד שלא ישאר במגילה רושם הניכר (רמב"ם שם וה"י). גרסינן בירושלמי דסוטה (דף י' ב') למה מים ואפר וכתב, מים ממקום שבאת, עפר למקום שהולכת, כתב למי שעתידה ליתן לפניו דין וחשבון. ואחר כך בא כהן אחר אליה מכהני העזרה ואוחז בבגדיה וקורע עד שיהא מגלה את לבה ומגלה את שערה וסותר מחלפות ראשה כדי לנוולה ומביא חבל המצרי כדי להזכירה מעשה מצרים שעשתה ואם לא מצאו חבל מצרי מביא חבל מכל מקום וקושרו מלמעלה מדדיה כדי שלא יפלו הבגדים ונמצאת ערומה שהרי נקרעו, ואחר כך מביא עשרון קמח שעורים משל בעל ונותנו בכפיפה מצרית, והחבל והכפיפה שהיא סל קטן באין משירי [ה]לישכה, ונותנו על ידה כדי לייגעה (שם הל' י"א—י"ב). ואחר כך לוקח המנחה מן הכפיפה ונותנה לכלי שרת ואין נותן עליה שמן ולא לבונה שנאמר לא יצוק עליה שמן ולא יתן עליה לבונה (ע"פ הי"ג שם). וכל זמן שפורע את ראשה ונותן העשרון על ידיה יהיו המים בכלי ביד הכהן ויראה אותה את המים שנאמר וביד הכהן יהיו מי המרים המאררים, ואחר כך משקה אותה ואחר שתשתה לוקח כלי שרת שיש בו המנחה ונותנו על ידיה וכהן מניח ידו תחתיה ומניפה במזרח כשאר כל התנופות מוליך ומביא מעלה ומוריד (שם הל' י"ד—ט"ו). ואומר בירושלמי (דף י"ג ב' ומובא שם י"ט א' תד"ה וכהן) ואין הדבר כיעור שיניח הכהן ידו מתחת יד הסוטה ומתרץ מביא מפה בנתים ומקשה ואינו חוצץ וחוזר בו ומתרץ אין יצר הרע מצוי לשעה. [ו]אחר שמניף מגיש המנחה לקרן דרומית מערבית של המזבח כשאר מנחות של יחיד וקומץ ומקטיר הקומץ והשאר נאכל לכהנים (רמב"ם שם).
<h2>דף יז:</h2>
מגילת סוטה שכתבה בלילה פסולה שנאמר וכתב וגו' והשקה וגו' והקריב וגו' כשם שקרבנה ביום כך כתיבת המגילה ביום והשקייתה ביום (רמב"ם סוטה פ"ד ה"ז).
<h2>דף יח.</h2>
יש לבעל לגלגל עליה בשבועה שלא זינתה עם איש זה שקינא לה בו ולא עם איש אחר ושלא זינתה תחתיו משנתארסה ולא לאחר שניסת, לכך נאמר אמן אמן אמן מאיש זה אמן מאיש אחר אמן ארוסה אמן נשואה (ע"פ לשון רמב"ם סוטה פ"ד הי"ז ע"ש), ומכאן לגלגול שבועה מן התורה (סוטה י"ח א' ברש"י). במסכת יבמות (נ"ח א') דורש מבלעדי אישך שתקדום שכיבת בעל לבועל, הילכך אינה שותה אלא אם כן קינא לה אחר שתיכנס לחופה ותבעל ומגלגל עליה אז ככל אשר בארנו לעיל.
<h2>דף כ.</h2>
אשה שקינא לה בעלה ונסתרה אין כופין אותה לשתות אלא אם כן רצתה ואם (ו)אמרה הן נטמאתי תצא בלא כתובה ונאסרה על בעלה לעולם ואינה שותה וכן אם אמרה איני טמאה ואיני שותה אין כופין אותה לשתות ותצא בלא כתובה, וכן אם אמר בעלה איני רוצה להשקותה, או שבעלה בא עליה אחר שנסתרה (לשון רמב"ם סוטה פ"ב ה"א) שאין האיש מנוקה מעון ואין אני קורא בה ונקה האיש מעון (שבועות ה' א') הרי זו אינה שותה ונוטלת כתובתה ויוצאה והיא אסורה עליו לעולם (המשך לשון הרמב"ם שם).
אמרה איני שותה קודם שתמחוק המגילה הרי מגילתה נגנזת ואינה כשרה להשקות בה סוטה אחרת, ואם אמרה איני שותה אחר שנמחקה המגילה מערערין אותה ומשקין אותה בעל כרחה (ע"פ רמב"ם סוטה פ"ד ה"ד ע"ש).
<h2>דף כו.</h2>
אם טהורה היא יוצאה והולכת לה והיא מותרת לבעלה (רמב"ם סוטה פ"ג הט"ז), ואם היה לה חולי מתרפאת מחולייה ותתעבר ותלד זכר ואם היה דרכה לילד בקושי תלד במהרה (שם הכ"ב). ואם טמאה היא מיד פניה מוריקות ועיניה בולטות והיא מתמלאת גידים גידים והם אומרים הוציאוה הוציאוה שלא תפרוס נדה והנדות מטמאות עזרת נשים, והם מוציאין אותה מעזרת נשים שהיא עומדת בה ובטנה צבה בתחילה ותפול יריכה ותמות, ובאותה שעה שתמות היא ימות הנואף שהשקוה על ידו בכל מקום שהוא ויארע לו המאורעות שאירעו לה לצבות הבטן ולנפיל ירך (שם הל' ט"ז—י"ז).
